כבר שנתיים/ אופיר פ. בת דודה

 
שנתיים שלמות עברו, ונדמה כאילו לא חלפה לה דקה.
קשה להסביר איך זה לחיות ולא לחיות בבת אחת.
כבר שנתיים שחסר,
שכואב, שצובט, ולא ברור למה
כי אין הסבר
ואין דרך לתפוס שאת אינך...
כבר שנתיים שהימים עוברים,
העונות משתנות,
והתאריכים מתחלפים,
אבל אני עדיין מרגישה שאני מרחפת
איפשהו שם בחלל של חודש אוקטובר 2008 !
כבר שנתיים שכל החיוכים והצחוק
מלווים בדקירות איומות בכל הגוף,
שהעיניים עצובות, ריקות מהאושר שהיה לנו פעם,
ומלאות בכאב שמחכה לדמעה שתיפול.
שנתיים שהלילות הופכים לבנים ממחשבות,
מדמיונות וחלומות.
כבר שנתיים שמחפשים אותך היללי,
בשיר, בתמונה, בזיכרון, במקומות שאהבת
ולרגע אחד את באמת שם,
ובתוך מאית השנייה ההיגיון מכה שוב,
והמציאות נוחתת כמו דלת שנטרקת בפרצוף!
כבר שנתיים שכולם כאלה גיבורים,
ולכולנו כבר יש שגרה
אבל כבר שנתיים שאי אפשר לפספס את המבטים שבינינו, בין בני המשפחה,
כאלה שללא מילים מזכירים כמה כולנו כל כך מתגעגעים.
כבר שנתיים שחסרים לנו בבית 2 פעוטות נוספים שירוצו לגן שעשועים במושב,
שיציירו וישחקו וימלאו את כל הבית בקולות של שמחה.
כבר שנתיים שמילים קשות כמו אובדן ושכול
מתקשרות לשלושתיכם, המלאכים השומרים שלנו עכשיו!
כבר שנתיים שאני רוצה להאמין שיש משהו
נשגב מבינתנו, ואת שותפה לו,
ומחפשת סימנים לכך שאולי אולי זה נכון.
אני יודעת שאת שומרת על כולם ורציתי להגיד תודה!
אוהבת ומתגעגעת, אופיר.