לזכרם

 
"את הכוכב המאיר את דרכי הביתה,
ואת תלתלי הזהב של החמה,
את לובשת לבן בחלומות,
ותמיד כל כך מרגיעה,
ואני לא מבינה איך אפשר להתקיים פה בלעדייך הילה יקרה
ואיך יום רודף יום אל אותה השגרה
אם רק היית יודעת כמה את לי חסרה.

פזמון:
עולם בו את אינך הוא עולם שאיני רוצה בו,
זה לא אותו עולם אם אין בו את צחוקך, את טוב ליבך,
עולם שאיני רוצה בו !

וקולות הילדים מתרחקים ממני,
יובלי לא קורא יותר בשמי,
וירדן הקטנה למי היא דומה?
האם הם עוד זוכרים אותי?
ואני בתוכי בליבי יודעת שהם חבוקים בחיקך, הילה יקרה!
מקווה שיש עוד מקום יותר טוב,
בו אתם שוב חיים יחדיו תחת קורה.

פזמון:
עולם שאת אינך הוא עולם שאיני רוצה בו,
זה לא אותו עולם אם אין בו את יופייך, את חוכמתך,
עולם שאיני רוצה בו!

איך ביום אחד כל הקסם נקטע לו, והזרימה המופלאה נעצרה?
לו רק ניתן היה לשוב אל אותה השנייה,
לו רק יכולתי להושיט יד לעזרה
וראשי העייף לא נותן לי מנוח,
ואתן המחשבות לא מרפות שוב ושוב
לא אוכל לעולם לסלוח לשקוט
מי שהייתי לא אוכל להיות שוב.

פזמון:
עולם שאת אינך הוא עולם שאיני רוצה בו, איני רוצה בו
זה לא אותו עולם אם אין בו את קסמך, אהבתך
עולם שאיני רוצה בו.

החגים כבר לא כל כך שמחים,
בשבתות זה לא אותם צחוקים,
ואתם פה לכולנו חסרים
והחיים כל כך, כל כך שונים!

בעולם בו את אינך, שהוא עולם שאיני רוצה בו.. איני רוצה בו.."