ללי שלי- יפעת

 
ללי שלי,
לא אוכל להכיל ולספר את כל מה שאני מרגישה.
הגעגוע אליך הולך ומתגבר והחוסר בנוכחות שלך הולך ומתעצם.
את מגיעה אלי לחלומות כל הזמן, מתגנבת אלי בלילה.
בחלומות אני חווה איתך עוד רגעים קטנים של אושר, מבלה איתך,
מספרת לך עוד משהו קטן, מחבקת אותך..
כמה אני מתגעגעת למגע החם והאוהב שלך...
אך בחלומות את תמיד מרוחקת, נמצאת פיזית, אך לא רוחנית.
מתבוננת בעניך היפות מהצד בכולם, נוגעת לא נוגעת, כמי שמבינה שזמנה פה קצוב ומפחדת להכוות, או שמפחדת לפגוע.

בבוקר אני קמה עם תחושה של כאב, חבל שכל זה לא אמת, חבל שזה רק חלום.
ללי, תמשיכי לבוא אליי בחלומות, גם אם אין לך הרבה מה לומר,
לפחות אוכל להיות איתך עוד קצת ולהרוויח עוד כמה רגעי אושר.

בזמן שאני אוספת את התמונות ומלקטת פיסות אינפורמציה עליך, אני מגלה כמה שנים הכרנו, כמה תקופות שונות ומשונות בחיינו חווינו יחד. צובט לי בלב, יש בי הרגשה של חוסר מיצוי. יכולנו להוסיף עוד צבעים לקשת הזו שנרקמה בנינו כל השנים, הקשת הזו חסרה, היא לא שלמה, חסרות בה השנים של בילוי משותף עם המשפחות, ההזדקנות יחד. הקשת לעולם תישאר חסרה.


ללי,
אני אימא, לתינוק מתוק בשם תום.
אני נזכרת שסיפרתי לך שאני בהריון, כל כך התרגשת,
ולא הספקת ללוות אותי בכל שלבי ההיריון והלידה.
את לא תכירי את תום,
והכי כואב לי שתום לא יכיר אותך,
לא יובלי ולא את ירדן.


כל כך חיכיתי לחלוק איתך את האימהות,
להתחבר לסיפורים שלך,
ללמוד ממך ומניסיונך,
להתייעץ איתך.
היית אימא מדהימה ומסורה, מודל לחיקוי, נתת לילדיך את כל כולך, ללא גבולות.
ועכשיו אצטרך רק להיזכר בכל הסיפורים שסיפרת לי.

ללי, מתוקה שלי, לא אפסיק להתגעגע
אני אוהבת אותך,
יודעת את לצידי,

יפעת