מכתב מאמא

 
 
הילה שלי,
הילה של אבא,
הילה של גל שמעולם לא קרא לך הילה , אלא רק "ללי" ו"נסיכה",
הילה של דניאל, שהיית לה אחות, אמא וחברה הכי טובה.
הילה של יובל וירדני
הילה של כולם.
כבר עברה שנה ואת לא כאן.
את- הכוונה אליך הילה, יובלי וירדני,
הייתם כאחד
כבר עברה שנה,
ואני עדיין מצפה ומחכה להתעורר
ולהבין שזה רק חלום.
אומנם חלום בלהות,
או רק תעתועי הדמיון המטורף.
אני יושבת שעות בחוץ וממתינה
שתפתחי את הדלת וקולך ישמע-
אימוש אנחנו כאן!
כמו תמיד כל יום באותה השעה.
ואני, אחרי החיבוקים, הנשיקות והנשנושים,
לאחר יום עבודה,
שואלת בעדינות-
הילה אולי תלכי רק לשעה הביתה?
ואת כתמיד בחיוך גדול עונה,
אמא, הבית זה את! ואני בבית לא?!
ולתשובה כזו אני כבר לא משיבה...
הילה יובלי וירדני, תחזרו אני כאן.
הבית כאן לא בשדה הפתוח
תנו לי בבקשה להתעורר מחלום הבלהות הזה.
אוהבת כמו שרק אמא יכולה לאהוב, ובמיוחד אתכם.