ציפי- הילה שלי היא קשת של צבעים

 
הילה שלי היא קשת של צבעים.
היא מנסרה ששוברת קרן אור לבנה לצבעי הבסיס.
ומי שמכיר, ומתבונן היטב, רואה כיצד כל גוון נשבר לעוד ועוד גווני-בת.
הילה שלי זו שמחת חיים אינסופית. חיוך שיוצא מן הלב, עולה אל השפתיים ומשם אל העיניים ומדביק כל רואה באמיתיות ובכנות שבו.
הילה שלי זו תבונה אינסופית. עצותיה חכמות, שקולות. רואה את המציאות כהוויתה אבל גם את החיובי בכל ביש-מזל.
הילה שלי זו אהבת הבריות. אהבת המשפחה. התכרבלות במוכר ובאהוב. באבא ובאמא. ב"על האש" בשבתות שאבא עושה באהבה ובשיחות ארוכות-ארוכות עם אמא בטלפון או על קפה במטבח. זו ריצה אחרי הילדים בידיים פרושות לרווחה אך מוכנות לתפוס ולתמוך בכל רגע נתון. זו אחות נאמנה ודואגת, כמו אמא קטנה נוספת, לאחיה. זו חברת אמת, באש ובמים, בצרה ובשמחה. ללא סייגים וגבולות של אהבה, זמן וחומר. זו האשת סוד הכי טובה. וכשם הספר זו "מישהי לרוץ איתה".
הילה שלי זו הילה של פרפקציוניזם. כל דבר שנעשה- יעשה על הצד הטוב ביותר. זו הצטיינות בלימודים ובקורס. לעיתים נראה כי ללא מאמץ ובטח שללא קיטורים.
ולצד כל אלו, הילה שלי , הססגונית, המגוונת, היא גם הילה של טיולים, והילה של קניות, והילה של חופשות, והילה של מסיבות והילה של ים.
ובשל כל אלו, ובשל הגוון ושלל הצבע, אין צורך בכל כך הרבה אנשים מסביבך כשיש הילה אחת.
ובשל כל אלו, ובשל הגוון ושלל הצבע, החוסר הוא עצום.
ובשל כל אלו, ובשל הגוון ושלל הצבע, הגעגוע הוא אינסופי.